אני אוהב תחבורה ציבורית. אני לא אוהב לחפש חניה, או לחנות בחניון במחיר מופקע, כנראה שזו הסיבה שאני אוהב תחבורה ציבורית.
בהמשך למה שכתבתי בפוסט הקודם, אפליקציית תחבורה ציבורית זה אחד הדברים הראשונים שהתקנתי כשעברתי לסמארטפון, האמת – יש לי לפחות שתי אפליקציות שעוזרות לי לדעת מתי מגיע האוטובוס הבא כשאני יודע לאיזה קו אני מחכה, או מהי הדרך הטובה ביותר להגיע ליעד, כשאיני מכיר את האפשרויות השונות.
תחבורה ציבורית בפריפריה
השבוע, ביום ראשון, נסעתי ממודיעין לשוהם, התחלתי עם אוטובוס ממודיעין לקרית שדה-התעופה ("איירפורט סיטי"), והמשכתי עם אוטובוס מקריית שדה-התעופה לשוהם. ה"קונקשן" באיירפורט-סיטי היה מושלם, האוטובוס לשוהם הגיע תוך דקות ספורות והגעתי ליעד בזמן. ביום שני, רציתי לחזור על הנסיעה הזו, אולם ראיתי שאני לא מספיק לאוטובוס (שיוצא ממודיעין רק פעמיים בבוקר ועוד פעמיים אחה"צ), ולכן בחרתי לנסוע ברכבת עד נתב"ג, מתוך הבנה (ותיכף אני מגיע למערכות המידע…) שהאוטובוס לשוהם, שבו נסעתי יום קודם, יוצא מנתב"ג.
הגעתי לנתב"ג, שאלתי את אחד מאנשי הבטחון אם הוא יודע היכן האוטובוס לשוהם, הוא מלמל משהו כמו:"אני לא חושב שיש כאן".
"טוב", אמרתי לעצמי, ראיתי לפי השילוט שתחבורה ציבורית היא בקומה שניה, עליתי במעלית, השילוט הראה "שמאלה" לתחבורה ציבורית (בעברית ובאנגלית), וכדי להיות קצת יותר בטוח, הפעלתי את אחד היישומים שהראה לי את מיקום התחנה, ושעת ההגעה של האוטבוס – תוך כרבע שעה. התחלתי לצעוד אל המקום שבו חשבתי שנמצאת התחנה. אחרי כמה דקות משהו נראה לי חשוד. הגעתי לקצה המדרכה של הטרמינל. אני בודק באפליקציה – התחנה אמורה להיות עוד כ-300מ' קדימה, אני ממשיך. מגיע לאיזור שבו אמורה להיות התחנה – ו… כלום. לא תחנה ולא נעליים. זה איזור תפעולי שעוברים ושבים לא אמורים להיות בו. אני שואל את האנשים שהיו שם, הם כמובן לא הבינו איך הגעתי לשם, ושלחו אותי חזרה לטרמינל. הגיוני, לא?
אני צועד חזרה לטרמינל, ורואה את האוטובוס עולה בכביש לקומה השניה, אני מבין שעל האוטובוס הזה אני כבר לא עולה. הגעתי לטרמינל, אני רואה בהמשך אוטובוס אחר, ואנשים ממתינים לידו, הנחתי ששם נמצאות כל התחנות, ובאמת, האוטובוס עמד בתחנה, קצת לפניו היתה עוד תחנה ועליה כתוב "שוהם". חיפשתי את השלט שבגללו הלכתי שמאלה – כמובן שהתחנה נמצאת מימין לשלט. בדקתי שוב בשני היישומים שיש לי – בשניהם התחנה מופיעה באיזור התפעולי…
מה למדתי בדרך הקשה?
– אם משהו נראה לא הגיוני – אולי הוא באמת לא הגיוני וצריך לחפש הסבר אחר.
– לא תמיד השילוט מדויק ו/או עדכני, לפעמים עושים רק חצי עבודה…
– אם רוצים להגיע למקום מסוים בתחבורה ציבורית, עדיף לשאול מישהו שכבר נסע בדרך הזו.
– לא לסמוך על חכמת ההמונים כשמדובר במקום שבו כנראה אין המונים (תחנת אוטובוס מנתב"ג לשוהם למשל…)
אה, רגע, מערכות מידע, כמעט שכחתי…
אז ככה – שני היישומים שמותקנים אצלי גוזרים את המידע ממקורות רשמיים, אמרתי לעצמי – אה, בטח הם לא התעדכנו. בדקתי באתר הרשמי של סופרבוס – התחנה מופיעה במקום שבו היא לא קיימת!!!
מערכת מידע שלא מתאימה את עצמה למציאות, תהפוך במוקדם או במאוחר להיות לא רלוונטית, וזה בכלל לא משנה כמה היא ידידותית וצבעונית ויפה ומתאימה לכל פלטפורמה.
ודבר אחרון – שלחתי הצעה לשינוי מיקום התחנה באתר של סופרבוס, אני מקווה שזה באמת יטופל.
עדכון (מאי 2015) – לפי אתר משרד התחבורה, הקו עבר מחברת "סופרבוס" לחברת "קווים", והפעם מקום התחנה מעודכן היטב. כנראה שבכל זאת אפשר לחזור ולסמוך על אפליקצית תחבורה ציבורית.
מחשבה אחת על “יש דברים שצריך ללמוד בדרך הקשה”