מחשבות שנוגעות למערכות מידע, וגם כאלה שלא…
ספוטינג ובולאות

ספוטינג זה כמו איסוף בולים

יש אנשים שאוספים קלפי בייסבול, יש אנשים שאוספים כובעים, יש כאלה שאוספים פחיות שתיה או תחתיות בירה, ויש ספוטרים.

ספוטינג ובולאותספוטרים אוספים מטוסים, טוב, לא ממש מטוסים אמיתיים, גם לא דגמים, אלא תמונות של מטוסים. ולא סתם תמונות שמצאו ברשת, אלא תמונות שהם צילמו בעצמם.
לאחרונה שילבתי בין שני תחביבים ישנים שלי – צילום ומטוסים. כן, גם אני. הספוטר שבי התעורר, ואני אוסף תמונות של מטוסים.

אספן מתחיל

כשהייתי ילד, הרבה מחבריי אספו בולים, גם אני אספתי. כולם אספו, או יותר נכון לומר אגרו בולים מכל הבא ליד. חשוב לזכור – מדובר בעידן טרום המחשב והאימייל. כל ההתכתבות עם חו"ל היתה באמצעות מכתבים, והוכחת התשלום עבור משלוח המכתב היא הבול המודבק על המעטפה. כך, כל אחד שהיו לו קרובים בחו"ל, התהדר בקשת רחבה של בולים מעבר לים, מארצות שונות. לא באמת ידענו מה ערכו של בול כזה או אחר, ולרוב היינו מחליפים אותם "אחד תמורת אחד". רוב הילדים הזניחו את האוסף, ואם נבדוק היטב, נגלה שלחלק מאיתנו יש אלבום בולים מאובק אי שם על מדף הספרים, אלבום שכנראה אין ערך רב לבולים שבו, אבל הלב מתקשה להשליך אותו לפח.

היו אספנים בודדים שהשקיעו קצת יותר, הם נסעו לתל-אביב, וקנו בולים אצל הסוחרים ברחוב אלנבי, היו גם חברים שעשוי מנוי של השירות הבולאי הישראלי, והיו מקבלים (תמורת תשלום…) סדרת בולים חדשה בכל הנפקה.

אספן מקצועי

בודדים המשיכו עם האוסף מעבר לאלבום או שניים, והתעמקו בתחום. האספנים שבחרו להתעמק ולשכלל את האוסף שלהם, בחרו נושא לאוסף, וחקרו את הנושא גם מעבר לרזולוציה הבולאית, אחרים בחרו להתמקד בבולים נדירים, או בחותמות דואר, ועוד ועוד, אספנים כאלה מוכנים לטוס לקצה העולם כדי להשיג פריט נדיר לאוסף שלהם. קיימות גם זירות מסחר מקוון רבות שעוסקות בכך.
אספן מקצועי כזה הכרתי במהלך השירות הצבאי, הוא היה המפקד שלי, אסף בולים בנושא רכיכות ("חלזונות…") ימיות, והעמיק בתחום ברמה מופלאה, כולל מחקר וידע רב על הרכיכות עצמן.

בין בולאות לספוטינג

על אף שכבר כתבתי מעל 250 מילים על בולאות, למעשה הפוסט הזה הוא דווקא על ספוטינג.
ספוטינג הוא תחביב לשעות הפנאי, וצריך הרבה כאלה, כדי להמתין ליד שדה תעופה ולצלם מטוסים ממריאים או נוחתים. בניגוד לבולאות, שבה יש משמעות לפריט עצמו, וכל צילום שלו שווה כקליפת השום, בספוטינג לא אוספים מטוסים, אלא עצם צילום המטוס הוא זה שגורם ריגוש. תמונה של "אייר-פורס 1" שמופיע באתרי אינטרנט רבים, אינה בעלת ערך לספוטר, לעומת הערך הרגשי של תמונה שהוא צילם בעצמו.

 

 

ספוטר (=אספן) מתחיל ייצא לאיזור נתב"ג או שדה דב, ויצלם כל מכונה מעופפת שרק יראה, המתקדמים יתעמקו במטוסים מיוחדים, או ינסו להשלים סט של חברת תעופה או סוג של מטוס, ו"המשוגעים לדבר" ממש, ירדפו אחרי השלמת אוסף הצילומים שלהם ברחבי העולם.

ספוטר "פרו", יודע לזהות מטוס מרחוק, יודע לספר על ההסטוריה שלו, ארועים מיוחדים שבהם היה מעורב, מתי ימריא, ינחת או יעבור לנו מעל הראש.

פריט אספנות

כמו שבתחום הבולאות קיים בול נדיר שיש עותקים בודדים ממנו, כך גם בצילום – יש מטוסים נדירים, או צביעה מיוחדת של מטוס ספציפי, שספוטרים יחגגו כשאחד כזה יתגלה מול עדשת המצלמה שלהם.

הספוטרים נפגשים, גם במציאות וגם ברחבי הרשת, מחליפים מידע, מתעדכנים על מטוסים חדשים ורכישות חדשות של חברות התעופה, דנים בהבדלים במיקום הדלת של תתי-דגמים וכמובן הויכוח האינסופי – איזו מצלמה ועדשה טובה יותר.

האוסף הפרטי שלי

אני עדיין ספוטר מתחיל, ממש בתחילת הדרך. כרגע אני מתמקד בספוטינג בנתב"ג, אני מצלם כל מטוס שאני רואה, אבל כבר יש לי כמה כיוונים של התמקדות. את התמונות הטובות ביותר אני מעלה לבלוג חדש שהקמתי בנושא ספוטינג, כמובן שגם הוא בוורדפרס, ומקווה שבעתיד הוא ירחיב את שעריו ויארח ספוטרים נוספים.
מוזמנים להתרשם – www.spotting.co.il

וכמובן, לסיום, פינת מערכות המידע, הרי בסופו של דבר – אני עוסק במערכות מידע, וגם בתחום הספוטינג יש להן תפקיד – מספר רב של אתרים ואפליקציות מספק מידע על נחיתות, המראות, סוגי מטוסים ותמונות מטוסים. כל אלה מהווים כלי עזר חשובים לספוטרים של היום בעידן הדיגיטלי.

תגובתך בבקשה...