לא רק למטבעות יש שני צדדים, מתברר שגם למציאות יש יותר מצד אחד.
מוזר, נכון?
איך ייתכן שלאותה מציאות עובדתית, יש יותר מצד אחד? מאוד פשוט – תלוי איך (או "מאיזה צד") מסתכלים על זה!
שלשה עיוורים בגן חיות
אם ניקח גליל נייר טואלט, ונסתכל עליו מהצד, בדיוק ב-90 מעלות לציר הגלילי שלו, נוכל לחשוב שמדובר בקוביה לבנה. לעומת זאת – אם נסתכל עליו מלמעלה, נראה דיסקית לבנה עם נקב גדול במרכזה. אלה שני תיאורים מדויקים ושונים של אותה מציאות, בדיוק כמו בסיפור על שלושת העיוורים שביקרו בגן החיות ומיששו פיל – אחד מישש את אוזנו, השני את רגלו והשלישי את החדק. חזרו הביתה ותיארו את החוויה. הראשון אמר: "פיל זה כמו שטיח", השני אמר:"פיל זה כמו עמוד" והשלישי אמר:"פיל זה כמו נחש". אותה מציאות – שלושה תיאורים שונים. אמנם הם נכונים, אבל הם חלקיים בלבד.
שיימינג הוא רק זווית אחת
בדיוק אותו דבר קורה כאשר כותבים ברשת החברתית פוסט, שמריח כמו "שיימינג", מבלי לברר קודם את מלוא העובדות עם הצדדים האחרים המעורבים בארוע.
זה קורה כשכותבים בפייסבוק על מנה במסעדה, שלא ענתה לציפיות שלנו, זה קורה גם כשכותבים על נותן שירות שהתוצר שלו לא מספק אותנו או, בעצם, על כל חוויה אחרת, שיצאנו ממנה עם טעם מר – מבלי לברר קודם מה יש לצד השני לומר על מה שקרה.
גם כשבטוחים בכל העובדות, ראוי לתת לצד השני את הזכות וההזדמנות להציג את המציאות כפי שהוא רואה אותה.
אם לצד השני אין את היכולת השקולה להגיב או לסתור את הנאמר באותה הפלטפורמה – יהיה נכון ומכובד יותר ללבן את הסוגיה ולא לצאת איתה בפומבי.
"טוויסט בעלילה"
גם לדברים שנכתבו בפסקה הקודמת יש צד שני. לא כל דבר שמפרסמים ברשת החברתית הוא "שיימינג". ישנן תופעות התנהגותיות שראוי להוקיע ולהוציאן מן התרבות החברתית שלנו. הדבר נכון במיוחד לגבי חניה במקום השמור לנכים, נהיגה פרועה, בריונות כביש, וונדליזם, אלימות, גניבה, מטרד סביבתי (רעש, לכלוך),אפליה מכל סוג שהוא ועוד ארוכה הרשימה.
אלה הן רק דוגמאות שבהן הפרסום הויראלי ברשת, לא רק שהוא ראוי, הוא אף מסייע לצמצום התופעות הללו.
תהיה אדם!
הסוד הוא במינון הנכון, בהתנהגות אתית ובשימוש ראוי במדיה. נכון שבעתיים הוא השילוב בין שתי האימרות הבאות ממקורותינו:
- אל תעשה לרעך את מה ששנוא עליך (הלל הזקן).
- קשוט עצמך תחילה ואחר-כך קשוט אחרים (בבא בתרא, ס, ב).
רוצה לומר – אל תעשו לאחרים את מה שלא תרצו שיעשו לכם, ואם החלטתם בכל זאת לכתוב פוסט בִּיוּש וודאו שאתם נכנסים לזה בנקיון כפיים ותום לב.
הרגשתם שנגרם לכם עוול? פניתם למי שגרם לכם את העוול וקיבלתם שוב יחס לא הולם, הסבירו לו מה השלב הבא מבחינתם, ואם הוא לא מתקן דרכיו – התחילו לכתוב.
קראו את מה שכתבתם, לפני לחיצה על שלח. קראו שוב.
חשבו – האם יש דרך אחרת לטפל בבעיה? האם ניתן לפנות לרמה בכירה יותר? האם יש ממונה? מפקח? בעל-תפקיד שזה חלק מסמכותו? אולי זו דרך נכונה יותר לטפל?
כלו כל הקיצין ואין תרופה טובה יותר מאשר שיימינג?
לחיצה על "שליחה", וזהו. כל העולם רואה את זה. מרגישים טוב יותר? חכו לתגובות!
אם התגובות מגלות שיש פן נוסף לסיפור – זו לא בושה למחוק, ולחזור אחורה!
קראתם? התחברתם? רוצים לקרוא עוד דברים שלי – פשוט להרשם לעדכונים בדוא"ל בתיבה האפורה בצד שמאל, ותקבלו ראשונים כל פוסט חדש!
תגובות, לייקים, ביקורות – ככל המרבה הרי זה משובח.
2 מחשבות על “לכל מטבע שני צדדים”
מסכימה ורוצה להוסיף – "אם התגובות מגלות שיש פן נוסף לסיפור – זו לא בושה למחוק, ולחזור אחורה!" – נכון, ועוד יותר ראוי להתנצל. למשל, בפייסבוק ניתן לערוך את הפוסט, ולהוסיף בראשיתו הודעה ברורה שמסבירה את הצד השני, או מה קרה.
היה פעם ראש אכ"א שאמר בכנס רב משתתפים – "גם ברכב שלי יש רוורס".
פרסום התנצלות הוא מדרגה אחת יותר ממה שכיוונתי.
אם נגיע למקום שכיוונתי – דיינו, אם נגיע למדרגה שאת מכוונת אליה – אדרבא ואדרבא…