יום אחד זה יקרה 4


בוקר אחד נתעורר, זה יהיה לכאורה בוקר ככל בוקר אחר, לא נרגיש משהו מיוחד, לא יקרה משהו שלא קרה אתמול או בשבוע שעבר, אבל משהו בכל זאת יהיה שונה.
זה יהיה היום שבו כל הפעולות האנושיות שלנו יבוצעו באמצעות מכונות ויישומים.
זה יהיה היום שבו נפסיק להיות אנשים, שלא יהיה הבדל בין אנשים ומכונות.

יום הולדת שמח

פעם היינו מציינים על לוח השנה את תאריכי הלידה של בני המשפחה והחברים. היינו עושים זאת כדי שנדע להתקשר אליהם במועד הנכון ולברך "מזל טוב", לבקר אותם, לשלוח להם פרחים, לקנות מתנה או סתם להיפגש לארוחה או כוס קפה ועוגה.
לוח השנה שתלוי על הקיר או המקרר התחלף זה מכבר ביישומון בטלפון הסלולרי (או בשעון החכם…). תזכורת לימי הולדת של החברים שלנו קופצת בפייסבוק גם עבור מי שלא באמת חבר שלנו, אלא רק "חבר בפייסבוק" (למשל – מישהו שביקש חברות כדי להפיץ מוצר או שירות שלו, ובלי לשים לב אישרנו אותו).

במקביל לפעילות שלנו בפייסבוק, וברשתות חברתיות אחרות, קיימות אפליקציות ששולחות "מזל-טוב" אוטומטית. המלל שמתקבל הוא עדיין די סטנדרטי, אבל מצד שני, גם ה"מזל טוב" שאנחנו שולחים בוואטס-אפ או מסמסים תוך כדי עיסוק במשהו אחר, הוא לרוב סטנדרטי. ההבדל הוא בכמות סימני הקריאה או סמלילי האמוג'י שאנחנו מצרפים, או השם הפרטי שכותבים או לא כותבים לפני ה"מזל טוב".
בגלגול הבא של האפליקציות נוכל להגדיר פרמטרים לפיהם התוכנה תבחר ברכה אחת מתוך אינספור הברכות שיוזנו לבסיס הנתונים שלה, ותשלח אותה אוטומטית ל"חברים" שלנו. החברים, מצידם, יתקינו אפליקציה שעושה "לייק" אוטומטי לכל ברכה, ואולי אפילו מגיבה "תודה רבה!!!" על ברכה שמנוסחת בצורה שעוד לא נשלחה היום…

חוויות בהתאמה אישית

פלייליסט* לומד

* בעברית: רשימת השמעה, אבל מי באמת קורא לזה ככה? כולם אומרים פלייליסט.
לא מדובר רק על ברכות ליום הולדת – אנשים אוהבים לשמוע מוסיקה במהלך פעילות שגרתית, אנשים מאזינים לרדיו, או לרשימת שירים שהוטענו לטלפון, גם כאן יש מספר אפליקציות שיודעות לבחור איזו מוסיקה נשמע במהלך האימון בחדר הכושר או הנסיעה לעבודה, הן עושות זאת עפ"י שירים שבחרנו בעבר, וכאלה שביקשנו לדלג עליהם. כך גם לגבי סרטים, בעתיד הכלים האלה ישאבו מידע מפעולות אחרות שבצענו כדי להתאים עוד יותר טוב את רשימת ההשמעה שלנו – אם העברנו תחנה ברדיו באמצע שיר, התוכנה תדע לתת לנו פחות שירים מסוגו.

חדשות לפי תחומי עניין

ומה בקשר לחדשות? חובבי ספורט יקבלו הזרקה, "ישירות לוריד" של חדשות ספורט, גם אותן ניתן להגדיר – "כדורגל כן, שחמט לא, אופניים אולי". יש אנשים שמתעניינים בפוליטיקה, יש כאלה שלא – כל אחד יקבל הזנה של חדשות בתחום שמעניין אותו, ואפילו לפי סוגי משנה – "לכלוך על היריב – כן, הצעות חוק – לא, מי צעק על מי – בטח".

פייסבוק ורשתות חברתיות

זה קורה גם ברגעים אלה ממש, במיוחד אם הגעתם לפוסט הזה מהשיתוף שעשיתי לו בפייסבוק, אותו פייסבוק בוחר עבורנו (שמא יש לומר במקומנו?) את הדברים שיופיעו לנו על המסך ואת אלה שיידחקו לעדיפות ת' סופית, וכל זה בשקלול של כל הלחיצות והפעולות שבצענו או לא בצענו (התעלמות מפרסומת או סגירתן היא גם פעולה שנרשמת ומנותחת).
למעשה, ההחלטות על התכנים שאנו צורכים יוצאת משליטתנו בזליגה איטית.

יום אחד זה יקרה

בעתיד הלא כל-כך רחוק, הילדים שלנו, שממילא מבלים זמן לא מבוטל מול הסמארטפון, המחשב והטלוויזיה, יקבלו שטיפת מוח (חיובית!) של חומר הלימוד דרך תכנים סמויים בתוכניות שהם רואים. הרי מה רע בפתרון תעלומה בלשית בכלים מתמטיים? – גם הנאה וגם לימוד!
בשלב הבא זה יהיה עם מינון מוגזם של פרסומות שיעבדו באותה שיטה של שטיפת מוח, וגם תכנים "פחות איכותיים" בלשון המעטה.

המחשבה שלאט-לאט, האנשים הופכים להיות פחות "חושבים" ויותר מגיבים, מעוררת בי תהיה באשר ליכולת של המין האנושי להתקדם – בטכנולוגיה, במדע, בפילוסופיה, רפואה, מדעי הרוח, ובעצם בכל תחום שבו נדרשת החשיבה המקורית והיצירתיות.

חוד החנית

שמעתי פעם הסבר קצת סרקאסטי, אבל מציאותי מאוד על הביטוי "חוד החנית". החלק החשווב ביותר בחנית – הוא חוד החנית, הוא צריך להיות מחומר קשה, מחודד היטב, כך שיוכל לחדור ולקרוע עור של חיה אותה הצייד רוצה לצוד. אבן צור קטנה, במשקל של כ-10 גרם, יכולה לשמש היטב כחוד חנית. אך ללא הענף הישר ובעל המשקל הגדול הרבה יותר, שאליו היא תהיה מחוברת, האבן הקטנה הזו לא תהיה כלי הנשק שנקרא חנית. איכות החנית נמדדת באיכות האבן שבראשה ומשקל (=כמות) הענף שאליו היא מחוברת.

האם ניתן לראות בני האדם במודל של "חנית"? האם המין האנושי שועט במהירות למצב שבו יחידי סגולה יהיו בחוד-החנית וכל היתר יהיו הענף שלראשו מחברים את אבן הצור, וככל שחולפות השנים, אבן הצור הופכת להיות קטנה יותר ויותר ביחס לגודל הענף?

בעברי, כתלמיד, ידעתי לחשב שורש של מספר כלשהו בעזרת דף ועפרון בלבד. לא תרגלתי את החישוב הזה מעל 30 שנה, ואני כבר לא זוכר איך עושים זאת. אני יודע להשתמש בסרגל ומחוגה כדי לשרטט על נייר צורות וגופים הנדסיים, אני יודע להשתמש בכלי עבודה שונים כדי ליצור משהו או לתקן דברים בבית. לרוב – אני לא זקוק ל"הנדימן" כי אני כזה בעצמי.
אנשים מהדור של הוריי ידעו לעשות הרבה יותר בעצמם.
כנראה שהדור של ילדיי יודע לעשות פחות.

ויחד עם זאת – הבן שלי יודע לבנות אתר בוורדפרס וגם לבנות ולתכנת רובוט של לגו, הבת שלי שולטת היטב בכלי המצגות ועורך הסרטים, ואילו אבא שלי לא רוצה אפילו לנסות לעבור לסמארטפון, או רכב עם מרכז מדיה דיגיטלי, טוב לו להשאר במקום של נוחות.

מכונות ואנשים

בעבר, השאיפה של המתכנתים ומהנדסי המחשבים היתה להגיע לפסגת היכולת של המכונה – לנצח שחקן אנושי במשחק שח-מט. ככל שיכולות העיבוד ומשאבי הזכרון גדלו, התקרבו המחשבים עוד ועוד ליכולת הזו, עד שהצליחו לגרום למחשב "לחשוב" מספיק צעדים קדימה כנגד כל צעד של שחקן אנושי ולהביס אותו.

המצב נכון לא רק בחישובים ומתמטיקה, קיימים אלגוריתמים שכותבים שירה בחרוזים, עפ"י כללים מורכבים מאוד של תחביר, חריזה, וצירופי לשון. לקורא המזדמן יהיה קשה להבחין בין שיר "ממוחשב" לשיר שנכתב בידי אדם.

"בינה מלאכותית" קיימת זה מכבר, והמחשב "לומד" בכל פעם שהוא מתמודד עם שאלה חדשה. עפ"י איכות התשובות, "הוא" מכניס את המידע שאנשים נתנו לו למאגר התשובות העצום שלו (בדומה למשחק השאלות שהזכרתי ב"שיטת התפוזים").

האם דוגמאות אלה זה אומרות שהמחשב "חושב"?
מי שראה את הסרט "בלייד ראנר" זוכר בוודאי את המבחנים שעשו כדי לזהות האם הדמות שניצבת בפני הגיבור היא רובוט או אדם.

אנשים ומכונות

הטכנולוגיה מאפשרת לנו לנוע מהר יותר, להגיע רחוק וגבוה יותר, ולבצע דברים מדויקים הרבה יותר. כל זה לא היה קורה אלמלא אנשים היו עושים את מה שהם יכולים לעשות הכי טוב – לחשוב!

ללא מחשבה מקורית, יצירתיות, רצון לגלות דברים חדשים ולהתמודד עם אתגרים – לא היתה לנו כל הטכנולוגיה שיש היום.

כדי שמחשבון יחשב שורש של מספר בן 12 ספרות בשבריר שניה, אנשים היו צריכים להמציא את המתמטיקה ולפתח את האלגוריתם שעושה את החישוב.
כדי שיפותחו כלים חדשים ושיטות חדשות לפתרון בעיות – אנחנו צריכים להשקיע בפיתוח מחשב-העל שיש לנו בין האזניים. אימון המוח הוא משימה חשובה לא פחות מאימון שרירים, והשיטה דומה מאוד – תרגול והעלאת רף האתגרים.
כמו באימון כושר שמבוצע נכון – גם את המוח צריך לאמן בקשת רחבה של תחומים – תרגילי זכרון, פתרון בעיות חשבון, חשיבה אסוציאטיבית, חידות הגיון – חשיבה לא שגרתית, תשבצים ועוד.

ומה אתכם? האם כבר אימנתם היום את מוחכם?

לא משנה אם התשובה היא "כן" או "לא" – נסו להבין את משמעות התמונה (שמוצגת גם בראש הפוסט הזה) הזו:

חשיבה, אנשים ומכונות

רשמו את התשובות בתגובות כאן, או שתפו את הפוסט והגיבו בפייסבוק (אחרת, איך עוד אנשים יקראו ויהנו?)

אה, עוד משהו – אם אתם רוצים לקבל את הפוסט הבא ישירות לדוא"ל שלכם, ולא לחכות ליד המקרה שאלגוריתם כלשהו יבחר אם להציג לכם ששיתפתי משהו – כדאי להרשם כמנויים (בתיבה האחרונה בצד שמאל).

אם במקרה הכותרת של הפוסט הזה מוכרת לכם מאיפשהו – היא אכן לקוחה מהמשפט הראשון בשיר "מחכה" של ריטה.


להגיב על מיכה לבטל

4 מחשבות על “יום אחד זה יקרה

  • מיכה

    אתה מכיר את התחום של למידה עמוקה? עם הכלים של למידה עמוקה מצליחים להגיע לתוצאות מאוד מרשימות במספר רב של בעיות כמו זיהוי פרצופים, זיהוי חפצים בתמונה. אבל יותר מזה מצליחים לעשות דברים שלא היה בכלל פתרון סביר עבורם. כמו לקחת תמונה ולהמיר אותה לצייר בסגנון של צייר מסוים, להפיק טקסט בסגנון של שייקספיר.
    מה שבאמת מרשים זה העובדה שבכל השיטות האלו האלגוריתם הוא יחסית פשוט ואין שם אפילו נסיון להסביר למחשב איך הוא יבצע את הפעולה כמה שהבאת את הדוגמה עם המחשבון וחישוב שורשים.
    כל היופי בשיטה זה שהשיטה מנסה לדמות את צורת הפעולה של המח האנושי.
    ומערכות שידעו לנצל את הכלי הזה יוכלו אפילו להחליף בני אדם.
    תקרא על זה קצת, נראה לי זה יעניין אותך.

    • גלזר יעקב

      מיכה, תודה על התגובה.
      אכן למידה עמוקה הוא תחום מעניין ורלוונטי לפוסט שלי, מקווה שבעתיד יהיה לי פוסט ממוקד בנושא הזה.
      דרך אגב – מעניין לראות שא. אסימוב עסק בנושאים האלה לפני חמישה עשורים 🙂

  • גירי

    הכותרת – אני חושבת שחשיבה 😉
    פוסט מצויין, נהניתי מאד.
    בעבודתי אני מסבירה ללקוחות רבים שלנו שהמערכות שאנחנו בונים לא נוצרו על מנת להחליפם, אלא על מנת לחסוך להם את העבודה החדגונית ולאפשר להם לנצל את זמנם לחשיבה יצירתית והגעה למסקנות על סמך נתונים טובים יותר.

    • גלזר יעקב

      בכותרת אכן כתוב "חשיבה" 🙂
      כפי שכתבת – אשים התרגלו לחשוב (???) שמערכות המידע יגרמו להם לעבוד פחות, אני מקווה שלא אחרנו את המועד כדי להסביר שאמנם תהיה פחות "עבודה" מהסוג הקיים, אבל תהיה יותר עבודה מסוג חדש – חשיבה איכותית יותר, חקר נתונים, הפעלת יצר הסקרנות הטבעית (כפי שהגיב בפייסבוק אחד הקוראים) לצורך שיפור והעמקה, ובעיקר – לפתח את היכולת ליצור משהו חדש, משהו שקודמינו בתפקיד לא הצליחו להגיע אליו עקב עומס בעבודה מהסוג הישן.