פסטיבל הנמרים

לורי אנדרסון היא מוסיקאית אמריקאית שהתפרסמה בשנות השמונים בז'אנר של מוסיקה אלקטרונית ומופעי מולטימדיה, בהם היא שרה וקראה טקסטים סרקסטיים וביקורתיים על הממסד האמריקאי, בסגנון הייחודי שלה. בחרתי קטע מהופעה שלה, כמשל לביצוע בדק בית במערכות מידע.

הסיפור המקורי

הטקסט שנקרא "זה היה למעלה, בהרים" ומהווה את ההשראה לפוסט הזה, מבוסס על משל מאת פרנץ קפקא: "הנמרים במקדש".
(בתרגום חופשי שלי מהטקסט של לורי אנדרסון, תוך שמירה על הסגנון העילג במקור)

נמרזה היה למעלה, בהרים. קיימנו את הטקס הזה כל שנה. קיימנו אותו, וכולם באו ממרחקים לטקס. בני דודים, דודות, דודים והילדים. סבתות, סבים… כולם. ארגנו את זה סביב האגם הטבעי הזה, עם עצי אורן ועצי דקל. כל העצים היו שם. והיו לנו אלפי כדים כאלה, אתם מכירים את הסוג. וכולם רקדו ושרו, וזה נמשך שלשה ימים. כולם בישלו וציפו לזה כל השנה.

ובכן, בשנה אחת, כשהיינו באמצע של זה, ואני הייתי רק ילד באותה עת. בכל-אופן, זה היה ערב, ופתאום באו המוני נמרים. אני לא יודע מאיפה הם הגיעו. הם שעטו פנימה, נוהמים, הפכו את כל הכדים, וזה היה בלגן אמיתי. ובכן, בזבזנו את כל השנה שלאחר מכן בהקמה של הכל מחדש. אבל באמצע הטקס הבא קרה אותו דבר. הנמרים האלה שוב שעטו פנימה, שברו הכל ואז חזרו אל ההרים. זה המשיך ככל הנראה ארבע או חמש שנים באותו אופן- הקמה מחדש ואז הנמרים חוזרים ושוברים את הכל. התחלנו להתרגל לזה.

לבסוף, קיימנו מפגש והחלטנו להפוך את הנמרים לחלק מהטקס – אתם יודעים – לצפות להם. התחלנו להניח מזון בכדים האלה, כדי שלנמרים יהיה משהו לאכול. לא הרבה בהתחלה… קרקרים, דברים כאלה. לאחר מכן שמנו עוד אוכל, עד שלבסוף שמרנו את האוכל שלנו כל השנה עבור הנמרים.

ואז, שנה אחת, הנמרים לא באו. הם לא חזרו אף פעם.

 

לאחר שקראתם ותהיתם מה הטקסט המוזר (אולי אווילי קצת) עושה בבלוג של מערכות מידע, כנראה כבר התחלתם לחשוב על המטאפורות השונות, והקשר האפשרי למערכות מידע.

אז הנה הפרשנות שלי, מושלכת על עולם מערכות המידע –

פרשנות ונמשל

בנמשל שלי – הטקס שעליו מסופר הוא פעילות תחזוקה של מערכת המידע, זהו תהליך מחזורי חשוב, שמחייב הערכות והכנה רבה – טעינת מידע חדש, רענון טבלאות, פעולות תיקון ודחיסה של בסיס-הנתונים וכו', לצורך הפשטות נשתמש בשם – "נוהל חודשי'.

במהלך התקופה שבין סוף הנוהל החודשי הקודם לנוהל החודשי הבא, עוסקים בהכנות – קביעת לו"ז, סגירת יומן, וידוא נוכחות תורנים, הודעה לארגון על השבתת המערכת, ניקוי דיסקים, הכנת DBA בכוננות, תכנון משמרת לילה לתוכניתנים, הכנת אתר גיבוי ושאר הפעולות הייחודיות לכל מערכת.

פעם אחת כשהגיע מועד הנוהל החודשי והתורנים התחילו בפעילות, פתאום, באמצע המהלך התגלתה תקלה – כנראה שיש בעיה בקידוד הטקסט של אחד הקבצים, או המבנה שלו. הנזק כה גדול שאין ברירה אלא לעצור את הפעילות ולחזור לשגרה. במשך החודש הבא עבדו והכינו הכל לנוהל החודשי הבא, והנה, שוב חוזר בדיוק אותו תרחיש – אחד הקבצים לא במבנה הנכון.
למרות שאנחנו בטוחים שמדובר בתקלה מקרית, הבעיה חוזרת שוב ושוב בחודשים לאחר מכן.

מקיימים ישיבת צוות ומחליטים שלקראת ה"טקס" הבא כבר נערכים אחרת – לכל קובץ תהיה תוכנית קטנה שרצה לפני הטעינה ובודקת את הקידוד שלו, "אתם יודעים, להתכונן לבעיה".

הנוהל החודשי הקרוב כבר כולל שלב מקדים של הרצת תוכנית הבדיקה, באחד הקבצים באמת מתגלה קידוד לא נכון, הקובץ עובר הסבה ידנית והטעינה עוברת בהצלחה.

ה"טקס" הבא כבר כולל לא רק תוכנית בדיקה מקדימה, אלא גם הסבה אוטומטית, כל פעם ההכנה משתפרת, בהמשך כבר יש מערכת יומן שמתעדת את הקבצים הפגומים, לאחר מכן מתווספת מערכת שמנטרת שינויים חריגים בקבצים. עם הזמן, אט-אט, כל העיסוק בפעילות ה"טקס" נסוב סביב ההכנות לתפעול טעינת הקבצים ל-DB.

"בינתיים, במקום אחר בארגון", כמו שנוהג לעשות בקומיקס – נגרטת אחרונת המערכות שמשתמשות ב- DB הזה. אלא שאף אחד ב"כפר שלנו" כבר לא זוכר שכל הפעילות החודשית שמטפלת בהפקת הקבצים, בקרתם וטעינתם היא לא המהות האמיתית אלא רק תהליך מקדים למשהו שכבר לא קיים, שגרת הייצור ממשיכה לצרוך זמן, משאבי מחשב וכח-אדם, ללא שום תכלית אמיתית.

אמנם הסוף שלי קצת שונה מהסוף של סיפור הנמרים, אבל זו הרי הפרשנות שלי

בדק בית במערכות מידע

במציאות התפעולית של מערכות המידע, חשוב לוודא מעת לעת שלכל הפעולות שמתבצעות בשגרה אכן יש משמעות ויש 'לקוח' שצריך את התוצרים הללו. זה לא מספיק לסיים "עבודות לילה" של מהלכי תפעול כבדים בהצלחה בצורה עקבית, צריך לבדוק שהחישובים, העיבודים, הסריקות, העדכונים והעברות המידע נעשים למען מטרה שעדיין רלוונטית בארגון בו אנו עובדים.

כשמדובר בארגונים גדולים, או בארגון בעל רבות ומשולבות, הדבר הנכון הוא לבצע בדק בית במערכות המידע, להביא גורם חיצוני שישאל את השאלות המרגיזות, יפתח כמה דלתות נעולות ואולי ימצא שמאחוריהן יש מכונה משומנת היטב שעושה "פול גז בניוטרל".

אנקדוטה לסיום

באחד המקומות בהם עבדתי – היתה מערכת מידע מרכזית ותיקה מאוד, מערכת "LEGACY", יציבה, ותיקה, ובנויה בטכנולוגיה ישנה, אל המערכת הזו היו ממשקים רבים, חלקם אל מערכות חדישות ומהירות. אחת המערכות נכשלה שוב ושוב בממשק דווקא בגלל מהירותה – ולכן הכניסו באלגוריתם התקשורת שלה קטע שמבצע לולאת המתנה בין שליחת שדר למעבר למצב המתנה לתשובה. כשהחליפו את רכיב התקשורת במערכת המרכזית, פתאום צוואר הבקבוק עבר למערכת המתממשקת, ולקח די הרבה זמן למצוא את "טקס ההמתנה לתשובה".
מעניין מה חשבו על זה התוכניתנים שהכניסו במקור את הלולאה הזו.

 

רוצים לקרוא עוד פוסטים בסגנון הזה – נא להרשם לעדכונים במייל, לעקוב אחר הדף שלי בפייסבוק, ולתת לי לייק אם אהבתם!
כמובן שאפשר ורצוי להגיב אם יש לכם סיפור דומה, או דעה שונה.

תגובתך בבקשה...

3 מחשבות על “פסטיבל הנמרים”