מחשבות שנוגעות למערכות מידע, וגם כאלה שלא…

אוצר של ברגים – סיפור אישי

ספוילר : הפוסט לא קשור למערכות מידע. בכלל לא.

אבא שלי הוא מהנדס מכונות, הוא מהנדס מכונות מהסוג הישן, הסוג שמכיר את הפרקטיקה לפני התיאוריה. כשלימדו אותו על "חוזק חומרים" הוא ידע בדיוק על איזה חומרים מדובר. כשהוא פתר נוסחאות לחישוב יחסי המרה של גלגלי שינים, הוא ראה אותם לנגד עיניו, כי הוא עבד עם גלג"שים דומים לפני-כן. אבא שלי הוא מהדור ומסוג האנשים שלא יזמין מישהו לבצע משימה שהוא חושב שהוא יכול לבצע בעצמו. ובניגוד לאנשים שחושבים שהם יכולים והם לא באמת יכולים, יש הרבה דברים מדהימים שהוא יכול, ולא רק יכול, אלא יכול ברמה של מומחה.

מתקן לעדשה 70-300

אני חובב צילום, צילמתי במצלמת פילם כשהייתי תלמיד תיכון, והיום אני מצלם במצלמה דיגיטלית, די בסיסית. אחת העדשות שרכשתי היא עדשת זום 70-300 של ניקון, היא לא פאר היצירה, וגם לא העדשה החדה ביותר או הטובה ביותר בתחום הזה, אולם במחיר שלה היא מספקת את התוצאה הסבירה. החסרון של העדשה הזו הוא משקלה, והעובדה שאם מרכיבים את המצלמה (עם העדשה כמובן…) על חצובה – המצלמה נוטה לשקוע קדימה ולהתנדנד בלחיצה על לחצן הצילום.

חיפשתי מחזיק עדשה או פתרון אחר בפורומים השונים, ובאמת ראיתי שיש לא מעט תלונות על כך שבעדשה הזו אין תפס חצובה בעדשה עצמה, חלק מהמשתתפים בפורום המליצו על מתקן מסויים, ממתכת, שמחזיק את המצלמה ואת קצה העדשה, עלותו בחו"ל היא כ-100 דולר. שלחתי את התמונה של המתקן הזה לאבא שלי, ושאלתי אם הוא יכול לעשות לי משהו דומה. התשובה היתה חיובית.

מחזיק עדשה מפרספקס ניקון 70-300
מתקן פרספקס לעדשה 70-300

ניסיתי לדמיין איך הוא יעשה את זה, להפתעתי – הוא הציע לעשות מתקן אחר – מפרספקס (כן, כן, הפלסטיק השקוף הזה…). הוא לקח פס פרספקס ברוחב של כ-50מ"מ, ובעזרת הלהבה של הכיריים, תנור ספירלה, פלאייר ומוט ברזל – הוא כיפף ויישר והצמיד ושוב כיפף וקירר – לבסוף גם הדביק וקדח ארבעה חורים, התקבל משהו שדומה קצת לאות "ל". הוא מצא בורג שמתאים למצלמה – וכך התקבלה הגרסא הראשונה של המתקן. בגרסה זו היה בורג אחד שחיבר את המצלמה למתקן (נקודת תמיכה אחת, לצורך ההמחשה – בקצה של ה-"ל"), ובורג נוסף לחיבור לחצובה (באמצע של ה-"ל"). גרסה זו העבירה את נקודת החיבור לחצובה לאחד משלשה מוקדים אפשריים, ואמורה היתה לאפשר צילום הרבה יותר יציב.
ניסוי כלים ראשוני שבצעתי – נכשל. אמנם המצלמה לא שקעה קדימה, אולם הרעידות לאחר הלחיצה נותרו בעינן – על אף עוביו, הפרספקס היה מעט גמיש.

מקצה שיפורים

חזרתי למומחה, וביקשתי שיוסיף נקודת תמיכה בקצה השני של העדשה. מי שמכיר את העדשה, יודע שבקצה הרחוק מהמצלה יש לה איזור קטן, ברוחב של כשני מילימטרים, שבו אפשר לתמוך בקצה העדשה, מבלי להפריע לזום או לפוקוס.
הכלים – אותם כלים, בתוספת משור קטן ומשחזת. חימום, כיפוף, מדידה, כיפוף, יישור וניסור – ויש לנו מתקן תמיכה משופר – נקודת תמיכה מוברגת במצלמה, נקודת תמיכה שניה בקצה העדשה, בורג חיבור באמצע לחצובה – מושלם!
ניסוי כלים – יציב לחלוטין, וככה נראית הגרסה השניה (צולם באייפון)
הקטע האלכסוני בצד שמאל הוא השינוי שהוכנס. הוא לא היה בגרסה הראשונה.

שיפור נוסף

די מהר הגעתי למסקנה שפירוק והרכבה של כל העסק הזה לחצובה גם יגרום לשחיקת ההברגה (לא ציינתי קודם – הוא ביצע הברגה בפרספקס!) לאחר שימוש רב, לעומת זאת – בחצובה יש התקן שחרור מהיר שלא יישחק בקלות, הצעתי שנחבר משהו דומה להתקן הזה, באופן קבוע, אל מתקן ייצוב העדשה.
המומחה (אבא שלי, למי ששכח) הסתכל, מדד ואמר – אין בעיה. שוב – לוח פרספקס, הדבקה, ניסור, ליטוש – ויש פריזמה שמתאימה בדיוק לחצובה. כעת נותר לחבר אותה למתקן הייצוב – וכאן אני מגיע לאוצר של הברגים.

דבק זה חזק, אבל לא מספיק

כל עוד מדובר ביחידה אחת של פרספקס – אין סכנה שישבר בעומסים של העדשה והמצלמה, אך כעת, כשצריך לשאת את כל המשקל הזה על פריזמה שמחבורת מלמטה – דבק זה לא מספיק ולכן החיבור יהיה עם ברגים.
כאן בא לידי ביטוי אוצר הידע והחוש הטכני הפנומנלי שלו. לפי גודל הפריזמה ועובי הפרספקס הוא החליט להשתמש בברגי 5מ"מ, ולהכניסם בחורים שכבר היו כדי לא להחליש את החומר. מה שצריך היה לעשות זה לקדוח בפריזמה חורים קטנים יותר בהתאם – ולשם ייכנסו הברגים.
הוא שלף מקדח 4.3מ"מ, קדח, לקח מברז (זה המכשיר שמייצר את חריצי ההברגה) והכין הברגה שמתאימה לבורג 5מ"מ, עכשיו צריך למצוא שני ברגים, לחבר ולבדוק.

דברים שזורקים כשעוברים דירה

תת-סיפור חשוב להבין את הרקע – לפני כשנתיים הוריי עברו דירה. בדירה הקודמת, בה אני גדלתי, היה לאבא שלי ארון קיר ענקי שהכיל את כל הכלים וכל הציוד שלו – וגם מלאי של ברגים, אומים, צינורות, שייבות, מוטרות מסמרים, מסמרות, דיזות ועול המון דברים שאפילו אני לא יודע איך קוראים להם. כשעוברים דירה – זורקים חלק מהדברים (ומי שמכיר אותי ואת אבא שלי יודע באיזה כאב אני כותב את זה). כשעוברים דירה – לא כל הדברים נמצאים במקום שאנחנו רגילים אליו.

מחט בערימת שחת

מכל הקופסאות שאחסנו ברגים לפי מידה, אורך ופסיעה – נותרו קופסאות בודדות עם ברגים מעורבים (טוב, לא ממש מעורבים, אבל גם לא ממש ממוינים). קופסת הברגים הבינונים התרוקנה על משטח קעור, אבא שלי ואני מתבוננים בברגים האלה כמו באוצר אמיתי וניגשים למלאכת החיפוש.
אני מודה שמרבית הברגים נראו לי די דומים, במיוחד המילימטריים והאינטשיים שקרובים במידה, ולכן לא הייתי לעזר רב – מצאתי שני ברגים זהים שנראים מתאימים – בדיקה עם קליבר מראה שהם לא 5מ"מ אלא 3/16" (מוזמנים לחשב לבד את ההבדל) – התגובה של המומחה – "מה אתה לא רואה שזה אינטשי?" (באמת שלא ראיתי, אפילו הייתי מרוצה שהברגים נכנסו יפה לחורים).

מתקן לעדשה 70-300 עם חיבור מהיר לחצובה
מתקן לעדשה 70-300 עם חיבור מהיר לחצובה

לאחר חיפוש נוסף נמצאו שני ברגים מתאימים. הפריזמה הודבקה והוברגה למתקן הייצוב, ויש לי עוד מוצר איכותי מבית היוצר של אבא.
מי שתוהה למה לא השתמשנו בברגים שאני מצאתי, אם הם נכנסו כל-כך יפה וההבדל בינהם היה כל-כך קטן, אז הנה ההסבר – הפסיעה (צפיפות החריצים) של הבורג שונה בין אינטשי למילימטרי והחריטה בפרספקס היתה לפי הבורג המילימטרי. בנוסף – בגלל שזו הברגה בפרספקס הבורג היה צריך להתאים בדיוק – כלומר להכנס בחוזקה, אחרת הוא ישתחרר.

ככה זה נראה עכשיו, עובד מצוין ונוח לשימוש.

 אבא, תודה!!!

 

 

 

 

 

 

תגובתך בבקשה...

7 מחשבות על “אוצר של ברגים – סיפור אישי”