מעשה בחייט

מעשה בחייט שחי בעיירה קטנה, החייט התפרנס מתיקוני בגדים שתושבי העיירה היו מביאים אליו, הוא היה תופר, גוזר, מאריך פה. מקצר שם. מחליף רוכסן, תופר כפתור או מכין טלאי כאשר הבגד היה כבר קרוע מכדי לתפור את הקרע.
מעת לעת הזדמן אליו לקוח שהזדקק לחליפה מיוחדת, או אז היה החייט מוציא סרט מידה, שולף עפרון מעל אוזנו ומתחיל למדוד ולרשום.
כאשר סיים את מלאכת המדידה, היה החייט חוכך כפותיו זו בזו וממלמל משהו כמו ״אה, תבוא בעוד שבועיים, שלשה..״
באחת הפעמים הגיע אל החייט בחור ישיבה חסון ונאה שהיה זקוק לחליפה לחתונתו. מיד שלף החייט את סרט המידה, מדד ורשם, רשם ומלמל, מלמל ומדד וחוזר חלילה. בגמר המדידה נקב בסכום של כך וכך מעות ואמר לבחור לחזור בעוד שבועיים.
החתן המיועד הבהיר את דחיפות החליפה, כי בעוד שבועיים ויומיים חל מועד החתונה, והחייט נתן לו מילתו, וסיים ב-"אל תדאג, תהיה לך חליפה מפוארת והכל יהיה בסדר".

חלפו שבועיים, בא החתן המיועד אל החייט, ומיד בכניסתו לחדרון שהיה מקום עיסוק של החייט, ראה חליפה יפהפיה תלויה על הקולב, ושמו של החתן רשום על פתק המוצמד לחליפה.
שמח הבחור ומיהר למדוד את החליפה. יצא מתא המדידה ונעמד מול המראה – הביט בהשתקופתו במראה וחשכו עיניו. שרוול אחד קצר מדי והשני ארוך מדי, קרא לחייט וזעק "מה עשית? ראה את השרוולים", החייט הביט בו וביקש ממנו להרים כתף אחת וקצת להנמיך את השניה – והנה השרוולים היו באורך הנכון. אז שם לב הבחור שהחלק הקדמי חושף את קו החגורה (וכמובן גם את כרסו…) – הלין בפני החייט, וזה מבלי להסס – אמר לו להתכופף מעט קדימה, וכך כשהוא כפוף, מעקם את גבו ומעוות את כתפיו, יצא הבחור מן החייט, מאוכזב, אך ללא כל ברירה, כי זמן לתיקונים נוספים כבר אין וגם הכסף כבר שולם.
בדרכו פגש אותו אדם מבוגר, צולע וכפוף, כשראה המבוגר את החתן מיד אורו עיניו והוא ביקש ממנו את כתובתו של החייט, לאחר שנתן הבחור את כתובתו של החייט ושאל מדוע הוא כל-כך מאושר , ענה לו האיש – מצאת חייט מאוד מוכשר שהצליח לתפור חליפה כל כך יפה לאחד עקום כמוך.

עד כאן המעשיה, שמעתי אותה כשהייתי בגיל בר-מצווה, אני מקווה שהצלחתי לשמר את רוח הדברים והאווירה של העיירה. אך מה למעשיה כזו ולבלוג בנושא מערכות מידע?

או! אז הנה הקשר – נחליף את החייט במנתחי-מערכות ותוכניתנים, את החליפה במערכת מידע, את החתונה במועד עליה לאוויר, ואת יתר הפרטים הקטנים אתם רשאים להשלים כיד הדמיון הטובה.
ומה עם הבחור?
הלקוח היה ונשאר הלקוח!

הלקוח, כפי שאנו כבר מכירים, יודע לומר מה הוא רוצה – "חליפה".
למדוד ולתפור, הוא לא יודע, ובדרך כלל גם לא צריך לדעת. הוא יודע מה הוא מצפה לקבל, מתי הוא זקוק לזה, וכמה הוא מוכן לשלם. וגם משפטים כמו "הכל יהיה בסדר" עדיין עובדים עליו היטב.

כאן מתפנה הבמה לבעלי המקצוע – ככל שמנתחי המערכות והתוכניתנים יהיו דקדקנים יותר, "ימדדו" נכון את צרכי הלקוח, יתארו בפירוט רב ובמדויק את אפיון המודולים השונים, כך התוצר הסופי יהיה מתאים ללקוח.

תפקידו של הלקוח לא מסתיים בלומר מה הוא רוצה – הוא צריך, בעצמו, או באמצעות יועץ מטעמו, לבדוק את ההתקדמות, ולא להמתין לרגע האחרון. הוא צריך לוודא שמה שהוא אמר, המנתח שמע והבין, לא רק שמע והבין אלא כתב והסביר למתכנת, שידע לתרגם זאת לקוד עם באגים מועטים ככל האפשר.

הלקוח צריך לדעת לעמוד על שלו, גם במחיר של עיכוב עליה לאוויר, או ביטול הפרויקט כולו, אם הוא מגיע למצב שבו הוא צריך להתכופף ולהתעוות כדי לקבל את המערכת. וגם צעד זה צריך להיות ידוע מראש לשני הצדדים, ויהיה זה מהלך נכון להתנות מראש, בחוזה או בהסכם בינהם, על איכות התוצר.

כמו החליפה – לא מספיק שהתוצר יהיה יפה, הוא צריך להתאים לדרישות ולמידות של הלקוח, גם מידות שהלקוח כלל לא מודע אליהן כמו עוצמת חישוב, משאבי זכרון, אמצעי גיבוי ושרידות וכיו"ב.

חייט מומחה יכול לתפר חליפה לגיבן, פיסח וכיפח, חייט לא מקצועי יכול להפוך בקלות אדם ממוצע למוגבל.

ועוד אחת קטנה אחרונה – מדהים אותי איך הסיפורים "של פעם" יכולים להוות משל לעולמות תוכן רבים. בדיוק אותו סיפור יכול לשמש כמשל על קבלן בניין ורוכש דירה…

מקווה שנהניתם.

אם כן – לחצני השיתוף וה"אהבתי" נועדו בדיוק בשבילכם!

תגובתך בבקשה...

2 מחשבות על “מעשה בחייט”